1אני הוא שיש די באלהותי. פירוש אברהם אמר להקב"ה רבונו של עולם אם אמול אז אהי' נמאס בעיני הבריות לכן אמר לו הקב"ה אני הוא שאמר לעולמי די וכו'. מהרש"ל:2אף זה צווי אחר ציווי היה שלם וכו'. רוצה לומר דהא כתיב התהלך לפני ואם כן והיה תמים ל"ל ומפרש דאף זה פירושו תעשה דציווי אחר ציווי הוא כלומר היה שלם בכל נסיונותי:3עכשיו אתה חסר ה' אברים וכו'. כתב הרא"ם הם האיברים המסרסרים העבירות ואין מסורים ביד אדם ומרוב צדקתו מסרם בידו דכתיב ש"א ב ט רגלי חסידיו ישמור כשאדם מתגבר על יצרו סוף שהקב"ה מסרו בידו עכ"ל:4ב' עינים כו'. וא"ת וכי אפשר שהי' חסר כל זה וי"ל דודאי היו לו אבל אינם ברשותו כאילו היה חסר מהם דהיינו ה' איברים ואמר לו הקב"ה דהכל יהיה ברשותו וק"ל. וקשה והלא היה חסר גם כן הלב דהא ערל לב היה ויש לומר דלא חשיב רק איברים הגלוים ועי"ל דכתיב נחמיה ט ח ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואחר כך וכרות עמו הברית וגו' אלמא דאפי' לפני המילה לא היה לו כ"כ ערל לב. מהרש"ל:1ממורא השכינה וכו'. והא דכתיב לעיל יב ז וירא ה' אל אברם ולא כתיב שנפל על פניו י"ל דלעיל נמי היה נופל ומכאן אתה למד והא דלא נכתב הנפילה עד השתא ללמד על ההפרש שקודם שנימול ולאחר שנימול שהרי אחר שנימול כתיב להלן יח כב ואברהם עודנו לפני ה':1שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה וכו'. רצונו לתרץ למה לא נקרא שמו אבהם והי' לו להמיר ה' תחת ר' ולמה לא זזה הר' ממקומה ומתרץ כדי שלא תתרעם על הקב"ה שהרי אף יו"ד של שרה נתרעמה והא דזזה היו"ד משרה אפשר משום דעתידה ליתן בשמו של יהושע משום הכי זזה וק"ל. ועוד יש לומר שהיו"ד היתה יכולה להתקיים אף בה שהרי חלקה ונתנה חציה לשרה וחציה לאברהם אבל הר' אי אפשר לקיימה בשמם. מהרש"ל:1הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. כתב מהר"ן לפי שא"י נחלת ה' ולקחה לחלקו כמבואר בכמה פסוקים וחוץ לארץ חלק לשרים ולכך כל הדר בחו"ל דומה כאילו הוציא את עצמו מתחת רשותו של הקב"ה כביכול. וכך הם דברי הגור אריה:1כמו להמול וכו'. אע"פ שהוא לשון ציווי א"א שהוא ציווי שהרי כתיב אחריו ונמלתם:1כמו ומלתם וכו'. כלומר שאע"פ שמשמעותו אינו לשון ציווי מ"מ ציווי היא:2אבל ימול לשון יפעל. כלומר שהוא הנימול עצמו לא המל את אחרים כמו ונמלתם שאם כן יחסר בקרא הפועל:3כמו יעשה יאכל. יאכל יעשה בצר"י תחת היו"ד:1כאן כפל עליו וכו'. דהא למעלה ג"כ כתיב כל זכר לדורותיכם יליד בית וגו' וכתיב בן שמונה ימים וגו' וכאן כפל עוד יליד ביתך וכתיב סתם:2שיש יליד בית נמול לאחד. רוצה לומר ליום א' כמו שמפורש שם כשלקחו שנים שפחה מעוברת זה שפחה וזה עוברה:3לאחר שמונה ימים וכו'. כגון שקנה שפחה משנתעברה וילדה בשבת אינו דוחה את השבת:1למד שהמילה באותו מקום שהוא ניכר וכו'. דאל"כ זכר ל"ל. רא"ם: ול"נ דה"פ דהל"ל וזכר ערל אלא ודאי להכי לא כתיב וזכר ערל משום דהוא משמע שהציווי הוא לזכר ולא לנקבה ואע"פ שהמצוה שייך גם גבי נקבה ולא להורות מקום הערלה אבל השתא דכתיב וערל זכר משמע דבעי להורות מקום הערלה וה"פ שהערלה היא במקום שמבדיל בין זכר לנקבה. נח"י וע"ש:2משיגיע לכלל עונשין ונכרתה וכו'. ר"ל דאי עדיין קטן ולאו בר עונשין למה יתחייב כרת וק"ל:1ומה היא הברכה שחזרה לנערותיה וכו'. דאל"כ מאי וברכתי אותה ואח"כ וגם נתתי לך ממנה בן אלא ודאי קאי על הברכה שקודם לכן הוא הנערות:2בהנקת שדים וכו'. דאל"כ מאי וברכתיה אחר לידת הבן דהא כל יולדת מניקת את בנה וה"ה שרה כשחזרה לנערותיה לכך פירש כשנצרכה לכך וכו':1יש תמיהות שהן קיימות וכו'. כלומר שאין באין להכחיש הענין כלומר יש בכח השם לעשות אף שהוא נגד הטבע אך אין כל אדם זוכה לזה שיתחסד עמו השם כמו שעושה. ואע"פ שכתב רש"י אחר זה וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי אם כן גם זה מאותן שבא להכחיש יש לומר דאין זה הכחשת הענין שיהא אחד מן הנמנעות אבל הוא נתינת שבח להש"י שמתחסד עמו יותר מעם אחר ודוק נ"ל ודלא כפי' הרא"ם:2בימי אברהם נתמעטו השנים כבר וכו'. כתב הרא"ם לא הבנותי דבריו בזה כי אע"פ שנתמעטו השנים בימי אברהם עדיין הקושיא במקומה עומדת שלא היה לו לתמוה על זה כי יחס הק' אל קע"ה שהם שנותיו של אברהם כיחס הת"ק אל תתק"נ שהם שנותיו של נח בקרוב וכו' והאריך בקושיא. ונראה כי עיקר תמיהת אברהם היה על שהיו שניהם זקנים דאפשר שיוליד זקן עם אשתו ילדה אבל ששניהם זקנים וילדו הוא דבר תמוה ובזה יתיישב קושית הרא"ם ודו"ק. ועוד הקשה מה פריך רש"י מנח והרי גבי נח על פי הגזירה היתה שנסתמו מעיינו כדי שלא יוליד בן שיגיע לעונשין קודם למבול יש לומר כי לא היה בגזירה אלא שנסתם מעיינו אבל מה שהוליד אחר ה' מאות שנה לא בגזירה היה אלא בטבע ודו"ק:3שמהרו תולדותיהן בני ס' ובני ע'. פירוש כי בתחלה לא היו ראוין להוליד מיד אלא לאחר ק' שנים כי באותן שנים היה בן מאה נער כבן י"ג עכשיו ואחר כך נתמעטו השנים והתחילו להוליד לשלשים שנה ומה שהוליד אברהם שהי' בן ק' שנה ל"ק מידי כי עיקר התימא הוא שזקן שנחלש הטבע שלא יוליד עם זקנה ובזה יתורצו כל תמיהות הרא"ם ודו"ק. וכעין זה מצאתי בשם מהרש"ל:1איני כדי לקבל מתן שכר כזה. לא שלא היה חפץ בבשורת יצחק:2יחיה ביראתך כו'. ואם תאמר והאיך יתפלל על יראת שמים הא אמרינן מגילה כה. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ויש לומר דהכי פירוש לו ישמעאל יחיה רוצה לומר שהתפלל עליו שיחי' ומה שאמר לפניך דהיינו ביראתך לא שהי' מתפלל על זה אלא כך אמר שטוב שיחי' ביראתך ויהי' שני בקשות האחת שיחי' והשנית ביראתו דאם לא כן לפניך למה לי: ונ"ל דה"ק ביראתך באם יהי' צדיק אבל אם יהי' רשע אינני מליץ על הרשעים ואין זו בקשה. נח"י:1על שם הצחוק. וי"א ע"ש הי' נסיונות. וצריך לשני הפירושים דאילו משום הצחוק ה"ל למיקרי צחוק דמאי ענין היו"ד אלא ע"ש הי' נסיונות ואין לפרש הי' נסיונות רק עם ח' של מילה וצ' וק' של אברהם ושרה ובהאי טעמא לחוד לא סגי דקאמר בקרא בפירוש צחוק עשה ונראה דמשום צחוק נקרא כן. גור אריה:1כעננים יכלו וכו'. דאם לא כן למה לא קרא אותם שבטים כבני יעקב שהוא לשון גבורה או שרים וראשים וכו' אלא נשיאים וכו'. קיצור מזרחי:1לשון ויפעל. כלומר אף על פי שהוא בדגש אינו מבנין הכבד אלא מבנין הקל כלומר שמל את אחרים:1בהפעלו. כמו בהבראם. מבנין נפעל שקבל המילה כמו בהבראם שקיבל הבריאה והוא ג"כ לשון נפעל:1לכך נאמר בו את דכל אתין וגמין רבויין הן: ואף על גב דאמרינן פרק הערל יבמות עא: לא ניתנה פריעה לאברהם קיימה הוא מעצמו כמו שקיים כל התורה אבל מילה משום דיודע היה שעתיד להצטוות עלי' לא קיים עד שנצטווה ואז יהי' מצווה ועושה. קיצור מזרחי:1שמלאו לאברהם צ"ט שנה. ואם תאמר והרי לעיל גם כן כתיב בעצם היום הזה ופירש"י בו ביום שנצטוה וכתיב אחריו ואברהם בן תשעים ותשע שנה וגו' וי"ל דאי לא כתיב עוד בעצם היום הזה ה"א דעדיין לא כלתה לו שנת צ"ט שנה והא דכתיב ואברהם בן תשעים ותשע שנה היינו משום דמקצת שנה ככולה לכך צריך למיכתב עוד בעצם היום הזה ללמדך שבו ביום מלאו לאברהם צ"ט שנה ולישמעאל שלש עשרה שנה:
